<h1>סמ"ג עשין דרבנן סימן א'</h1>
<h2>דף יב:</h2>
המערב לכל בני מבוי או לכל בני חצר אם רוצה לזכות להם משלו יזכה להם על ידי מי שאין ידו כידו דתנן בפרק חלון (עירובין ע"ט ב') כיצד משתתפין במבוי מניח את החבית של שיתוף ואומר הרי זה לכל בני מבוי ומזכה להם על ידי בנו ובתו הגדולים ועל ידי עבדו ושפחתו העברים ועל ידי אשתו אבל אינו מזכה להם על ידי בנו ובתו הקטנים ולא על ידי עבדו ושפחתו הכנענים מפני שידם כידו. ואומר שם (פ"א ב') שאין צריך להודיע לבני חצר ולבני מבוי שעירב להם וזיכה להם שזכות הוא להם וזכין לאדם שלא בפניו. אומר ר"ת (ע"ט ב' תד"ה ומזכה) דלרבי יוחנן דאמר גבי מציאה בפרק שנים אוחזין (י"ב, ב') לא גדול גדול ממש ולא קטן קטן ממש אלא גדול וסמוך על שלחן אביו זהו קטן קטן ואינו סמוך על שלחן אביו זהו גדול הוא הדין בכאן, וצריך להזהר שלא לזכות בעירוב על ידי בנו הגדול שמאחר שסמוך על שלחנו ידו כיד אביו, ואף על גב דשמואל חולק עליו שם ואומר דגדול גדול ממש הלכה כרבי יוחנן לגבי שמואל, ואין לתמוה היאך יש יד לקטן לזכות דמה נפשך אמה העבריה קטנה היא שהרי יוצאה כשתביא שתי שערות, ואע"ג דבמקום אחר אין קטן זוכה לאחים הא אמרינן בפרק התקבל (גיטין ס"ד ב') דשתופי מבואות דרבנן ולכך זוכה. והא דאמר שמואל שם פרק מי שהוציאוהו (עירובין מ"ט א') עירוב משום קניין וקטן לאו בר אקנויי הוא מפרשין שם (מ"ט ב' תד"ה וקטן) דבבית [ד]קטן רוצה לומר. ואם תאמר אמה העבריה היאך זוכה והלא היא סמוכה על שלחן רבה ואומר רבינו תם דבשכרה אוכלת, ועוד אומר רבינו יצחק דאין נחשב כידו מפני סמיכת השלחן אלא דווקא בנו (ע"פ המשך התו' ע"ט ב'). והרב רבי שמשון מפלייאר"א פסק כשמואל. וכתב רבינו שמשון ברבי אברהם בפרק קמא דבבא מציעא וכדברי זקני הרב רבי שמשון נראה מתוך סוגית הירושלמי דעירובין פרק חלון (דף מ"ח ב'—מ"ט א') דאין מביא כלל שם דברי רבי יוחנן אלא מוכחת הסוגיא שמדבר בקטן ממש, ובירושלמי דבבא מציעא (דף ד' א') מביאו עד כאן לשונו. וכן בהלכות גדולות דרב יהודאי גאון (דף כ"ח ב') לא הביא כלל דברי רבי יוחנן אלא משמע לגמרי שסוברין כשמואל, וכן רבינו משה (עירובין פ"א ה"כ). ובירושלמי דמעשר שני (דף כ"ג ב') גרסינן תמן תנינן הפעוטות מקחן מקח וכו' והתנינן אבל אינו מזכה על ידי בנו ובתו הקטנים רבנן דקיסרין אמרי כאן כשיש בו דעת כאן בשאין בו דעת משמע דבעירובין קטן קטן ממש לבני ארץ ישראל שהיו תלמידי רבי יוחנן. גרסינן בפרק חלון (פ' א') אמר רב נחמן נקטינן אחד עירובי תחומין ואחד עירובי חצרות ואחד שיתופי מבואות צריך לזכות, וכן עירובי תבשילין אמר רב יהודה אמר שמואל צריך לזכות, וכן פסק בשאלתות דרב אחאי בפרשת ויהי בשלח (נ') דגם עירובי תבשילין צריך לזכות. עוד שם (ע"ט ב') אמר רב יהודה חבית של שתופי מבואות צריך להגביה מן הקרקע טפח. פירש רבינו שלמה (ד"ה צריך) כשהוא מזכה אותה להם שכל זמן שהיא ברשותו אינה זכיה, וכן תניא בתוספתא (עירובין פ"ו ה"א) אם משלהם אין צריך לזכות ואם משלו השליח מגביה מן הקרקע ואומר זכיתי לכם.
<h2>דף כב:</h2>
אמר רבי יוחנן בפ"ק (דעירובין ח' ב') שמותר להשתמש תחת הקורה, וכן אמר רבא (ט' א') שמותר להשתמש גם כנגד הלחי כשפתוח לר"ה, אבל אם פתוח לכרמלית מצא כרמלית שכנגד הלחי את מינו שחוצה לו וניעור. ושיעור לחי אפילו דק כל שהו (י"ד ב'). ורוחב הקורה טפח ועוביה כל שהו והוא שתהא בריאה כדי לקבל אריח שהוא חצי לבינה של שלשה טפחים ומעמידי הקורה צריך שיהו בריאים כדי לקבל קורה וחצי לבינה (ע"פ רמב"ם שבת פי"ז הי"ג). ופוסק ר"י דקיימא לן כרבא שהוא בתראה שאומר בפ"ק (י"ב ב') דקורה משום היכר ולא משום מחיצה ולא אמרינן פי תקרה יורד וסותם להתיר תחת הקורה אלא כשהיא רחבה ארבעה (עי' תו' פ"ו א' ד"ה קורה). אבל אין הלכה כרבא במה שאומר בפ"ק (שם) דלחי משום היכר שהרי פוסקין הגאונים (ב"מ כ"ב ב' ורש"י ד"ה יע"ל) כאביי בלחי העומד מאליו וטעמיה דאביי משום דאזיל לטעמיה דאית ליה לחי משום מחיצה כמו שמפורש בהלכה ההיא (עירובין ט"ו א') בפירוש.
גרסינן בפ"ק (דעירובין ט"ו א') לחי העומד מאליו כלומר שלא נעשה לשם תיקון מבוי, אביי אמר הוי לחי ורבא אמר לא הוי לחי, והלכה כאביי ואומרים הגאונים שזו היא הלמד מסימנות יע"ל קג"ם שהלכה כאביי לגבי רבא (ב"מ כ"ב ב' ורש"י) ומסקינן שם שאף אביי לא אמר שיהא לחי אלא כשסמכו עליו מאתמול.
